סדר מועד תי"ט ד"ה יציאת השבת וכתב הר"מ וכו' שאינה מלאכה וכו' ומזל"ן טעם ג' דזו המלאכה המפורש ראשון לישראל בענין המן אל יצא איש וגו' דהא מהאי טעמא תני יציאות ולא תני הוצאות כמו שפי' הרב וממילא נפקא לן טעם לשבח למה שהתחיל בדיני שבת ויותר על מ"ש הר"מ (והיינו דשבת ופרה במרה איפקוד): ד"ה שתים וכו' ואמרי' בפ"ק דשבועות וכו' גם במכילתין אמרינן הכי ולמאי דמסיק בתלמודא והביאו הר"ב בסוף המשנה דתנא לא חשיב ד' הנחות כי אם ד' עקירות א"ש מלת יציאות בכל מכל דהיינו עקירה היינו הוצאה: ד"ה ושתים וכו' ונרא' לר"י דאיצטריך וכו' לעד"ן שנוכל לתרצו כמ"ש הר"ב לקמן דנקט עני ועשיר לאשמועינן דלא ניתנה שבת להדחות אצל צדקה ולפ"ז ב' בבי דמתני' זא"ז ל"מ עני אלא אפי' עשיר דמצוה עביד חייב: ד"ה ובעל הבית פטור וכו' ומסיק בהר"ן וכו' כ"כ ג"כ הרא"ש ודחי אוקמתא דתוס' דאוקי מתני' בנכרי ובחפץ דנכרי משום האי ק"ו דלאו דלפני עור והרא"ש לא צרכי' לה דמתני' השתא לא נחתא להאי איסורא ומהר"י טראני בחידושיו כתב להעמיד דברי התוס' ע"ש: ב הספר דוק ותשכח דיותר קרובה חששא דחדא מדבתרי' דעילוף שכיח טפי מהפסד העורות וזה יותר מהמשכת סעודה קטנה וזו יותר מסתירת הדין: למרחץ לא ערבי' עם שארא משום דתגלחת סתמיה ע"ש ודמי' טפי ללא יצא החייט ולא צריכי למימר ביה דנקטי' אגב דמ"ג ולמרחץ היינו להזיע ולרפואה דאינו טבילה לכבוד שבת: ולא לדין נ"ל דהתחלת עסק בהלכה בכלל וכדאמרי' גבי בדיקת חמץ לא ליפתח בשמעתא באורתא דתליסר: מפסיקין לקרות ק"ש לא קתני ומפסיקי' או אבל מפסיקים משום דהא מלתא באפי נפשה ולא איירי בהתחילו דלעיל לחוד אלא אפי' התחילו ללמוד ואפי' ר"ש וחביריו וה"ק לעולם מפסיקין והכל מפסיקי' לק"ש: הרע"ב ד"ה לא וכו' שמא ישכח ולא יתפלל וכו' פי' שיהיה טרוד באיזה מקרה כגון שנשברה זוג ויחזור אחר אחרת וכן כיוצא בשאר: תי"ט ד"ה מפסיקי' לקרות ק"ש וכו' דלעיל דמפסיקים וכו' לק"ש וכן פסק הש"ע א"ח סי' רל"ה ומחלוקת הר"מ והראב"ד שכתב סימן ע' איירי בהתחיל בהיתר: ד"ה ואין וכו' דאפי' בהתחילו וכו' והכי משמע לישנא דמתני' אם התחילו פי' בזמן הנזכר שהוא אסור להתחיל והתוס' הכריחוהו מכמה טעמי בדף ט' ע"ב: ג סמוך לחשיכה היא קודם בין השמשות דבין השמשות הוא ספק יום ספק לילה כדפי' הר"ב פ"ב מ"ו ואי היינו סמוך לחשיכה הוא ספק דאורייתא ולא צריכי' לגזירה דשמא ישכח: בקולמוסו אפי' הקולמוס שהוא גדול מן המחט ולא שייכא בי' שכחה כולי האי ומש"ה לא ערבי' עם המחט דעבידא להשכח יותר: לא יפלה מסתמא הפלוי מאוחר אל הקריאה שסתמו בשעת שכיבה אבל תנא הקדים משום דלקרות לא בעי כל כך אור והוי מתני' זו ואין צריך לומר זו ועיין לקמן מ"ה טעם אל סדר המשנה: אבל הוא לא יקרא הוא לא יקרא אבל התינוקות קוראים: לא יאכל הזב בירוש' דייק הא זב עם מצורעת מותר דכתיב וישב חוץ לאהלו ולא חוץ לאהלה: הרע"ב ד"ה לא יצא כו' לא ירדתי בסוף דעת הר"ב שפי' מתני' אליבא דר"י דהא רבא דקי"ל כוותיה מוקי מתני' דנקיט לה בידיה וגם הר"מ והטור פסקו דהאומן היוצא במחט התחובה פטור אבל אסור כר"מ וכן מוקי לה רבא ואביי מוקי לה כר"י וחייב עי' בב"י סי' ש"א וא"ת מ"ש מאשה היוצאת במחט הנקובה דחייבת חטאת וכן פסקו הפוסקים וי"ל דשאני התם שנהנית לשם תכשיט ולא מקרי כלאחר יד שכן דרכה לעשות גם בחול ואחר כתבי זה מצאתי בירוש' תמן דרך הוצאה בנשים ודע שהכריחו התו' שפיר שמא ישכח ויצא היינו שמא ישכח להצניעו קודם שבת ולבסוף כשיזכיר מן המחט ישכח שהוא שבת (או אם ישכח שהוצאה אסורה) ויצא דאין לומר שמא ישכח המחט ויצא דא"כ ליכא איסור דאורייתא כדאמר בפ"ב דב"ק כ"ו והכיר בה ושכחה לענין שבת פטור וא"כ הויא לה גזירה לגזירה סמוך לחשכה אטו חשכה ושמא יצא אז: מסכת שבת פרק א משנה א ע"ש שהתשמיש קשה וכו' ומש"ה תני הזב עם הזבה שלשניהם ק' התשמיש ואפ"ה גזר וכ"ש (טהור עם הטמאה) וכן פירש"י בגמרא כך צריך לפרש אליבא דהר"ב אבל דבחנם כתב כן דגמרא אמרינן דלא תני טהור עם הטמאה משום דהא מעצמם לא היו אוכלין עם הטמאה משום טהרת חוליהן ודוקא טמא עם טמאה איתא גזירה דהרגל עבירה: ד ואלו זה לשון תוס' רש"י גריס ואלו תנן הני דאמרן ומביא ראייה דאומר במדרש ואלה מוסיף על הראשונים אלה פסל את הראשונים ועל המדרש ק' לר"י דאלה דברי הברית קאי אמה שכתוב למעלה עכ"ל ואני בער ולא אבין דדוקא היכא דמזכיר ענייני' תחילה ואח"כ חוזר להזכיר אחרים אז אם יאמר אלה פסל א"ה כגון אלה תולדות יעקב שפסל את של עשו ואם יאמר ואלה מוסיף ע"ה כגון ואלה המשפטים אבל אלה דברי הברית הוא סיומא דמלתא וקאי אלעיל וא"א לומר ואלה וכגון אלה המצות דסוף בחוקותי ומסעי וכגון אלה הפקודים וטובא דכותייהו: ורבו כתב הר"מ בפי' שבאותו הקיבוץ נמצאו כל בעלי ההוראה שהיו באותו הדור ולא נשאר א' שלא היה שם: הרע"ב ד"ה ואלו מהלכות וכו' להר"מ י"ח דברים הסכימו עליהם ב"ש וב"ה והם מרישא דמתני' ע"כ וי"ח דבר גזרו מלבד הנזכר ועוד י"ח דבר שנחלקו עליהם והם מאין שורין דיו עד הסוף וכן איתא בירוש' ובהכי דייקא מתני' דקתני ברישא ההלכות שלמדנו ותני סיפא גזרו משמע דהנהו באפי נפשייהו ועוד ק"ל בפי' הר"ב דחשיב לא יפלה ולא יקרא בהדי י"ח ולא חשיב ולא יאכל הזב למה הפסיק בו וי"ל משום דהביאו אגב החזן רואה אבל אכתי קשה דבגמ' בעי במתני' אלו תנן או ואלו ואי תני אלו לא הוה משכח י"ח דבר לפי' הר"ב ודוחק לומר דההוא בעיין לא הוה ידע להו שהרי כתבו החו' דף י"ד סוף ד"ה זמני' שכולם היו בקיאי' בהם וגם הפשטן למה ליה לפשוט מברייתא דאלו תנן הו"ל למשפט ממתני' גופה דאלת"ה בצרי להו י"ח לכך נלע"ד דפי' הר"מ יותר מתיישב וגם הרז"ה כ"כ משם הגאונים: תי"ט ד"ה וי"ח וכו' ראשון לחוד וכו' דבריהם צריכים פי' דהא טעמא דגזור על האוכל אוכל ראשון וב' היא דלמא דזמנין אכיל אוכלין טמאין ושדי משקין דתרו' לפומי' ופסיל להו וא"כ אפילו באוכל אוכל ב' איתא להאי חששא וא"כ מאי האי דאמרו דלא הוה ידעינן לה והרי ידעי' דב' עושה ג' בתרומה אלא נראה דס"ד דכיון דאוכל אוכל ב' הוא נעשה ג' לא ליגזרו ביה לעשותו ב' משום ההיא חששא א"נ אי לא תני כי אם האוכל אוכל א' הו"א דלא הוי טעמא משום חששא אלא דאוקמוה אדינא שהוא ב' ועושה ג': ע"ש ועל טהור גמור וכו' דאי לא גזור ביה לא קיימא דהבא במים שאובין שהרי הוא טהור ומ"ש האי מהאי גמ': ע"ש לבטולי תורת מקוה וכו' וא"ת למה גזרו דווקא על התרומה הי"ל לגזור על הכולל ושמא דהוה גזרה שאין הצבור יכולי' לעמוד בה שאל"כ הנשים הטובלות תהיינה מטמאות אוכלין: ע"ש דבטהור לא רצו וכו' צריך ליתן טעם למה בטובל הצריכו שיהיה ראשו ורובו במים שאובי' ובטהור דיו בג' לוגין וי"ל משום דעיקר הגזירה הוה משום שמא יבואו לבטל תורת מקוה שיאמרו לא אלו מטהרים אלא אלו מטהרים ואי לא הוה כ"א בג' לוגין לא הוה האי חשש שהכל יודעי' שאין שיעור ג' לוגין מטהרים משא"כ בבא ראשו ורובו דהוי כעין טבילה ואתו לאשתבושי משום דמים שיש בהם שיעור להביא ראשו ורובו מסתמא יש בהם מ' סאה דהיינו מים שרוב גופו של אדם נכנס שם. ע"ש ונ"ל דלא רצו לגזור וכו' ומז"לן דלגבי אוכלין מילתא דלא שכיחא שיטמאו במשקה הזב ויותר דומה מחמת ידים למחמת שרץ והוא בכל מיני משקה אבל גבי כלים שכיחא כמימי רגלים ודוק שמי שיש לו שעול (ר"ל חולי זב) מסתמא רוקק ע"ג כלי ה ב"ש היה נרא' שיותר נכון לסמוך כל אלו ללא יצא החייט דאיירי קודם הלילה ולר"ב ולרש"י י"ל דהפסיק באין קוראין ואין פולין להסמיך משנה ואלו מן ההלכות אבל אכתי ק' דלתני כל הני תחלה ובתר הכי אין קורין ופולין ואח"כ ואילו מן ההלכות אבל להר"מ ניחא דהני תרי הן מן הי"ח שלא נחלקו בהן וכמ"ש לעיל מ"ד: